אחת המתנות הגדולות שטנגו יכול להעניק לנו, היא היכולת לחיות את הרגע.
בזמן שהחיים מושכים אותנו קדימה ואחורה – תוכניות, מחשבות, זיכרונות ודאגות – הטנגו עוצר הכול, ומזמין אותנו להיות בדיוק כאן. עכשיו. עם הנשימה. עם הקצב. עם האדם שנמצא מולי.
טנגו טוב אינו נמדד לפי רמת הטכניקה או כמות הסיבובים. הוא נמדד לפי הכנות שבריקוד. לפי מידת הנוכחות. לפי כמה הצלחנו להיות שם באמת, בלי לרוץ קדימה, בלי לשפוט את עצמנו, בלי לחשוב אם אנחנו "רוקדים טוב".
הרבה רקדנים שואפים לשלוט בצעדים. אבל המאסטרים האמיתיים – אלו שהנוכחות שלהם שקטה אך עוצמתית – שולטים ברגע. הם לוקחים את הזמן, מאזינים, מרגישים. הם לא רוקדים את המוזיקה – הם נותנים לה לרקוד דרכם.
כשאנחנו באמת בתוך הרגע, משהו משתחרר. אנחנו כבר לא עסוקים ב"מה יקרה עכשיו", אלא מרגישים כל צעד כאילו הוא העולם כולו. בריקוד כזה, גם תנועה פשוטה – הליכה איטית, סיבוב קטן, עצירה – הופכת למשהו פיוטי, כמעט קדוש.
במובן הזה, טנגו הוא שיעור רוחני במסווה של ריקוד. הוא מזכיר לנו שהרגע הזה, היחיד והחולף, שווה הכול.
אז בפעם הבאה שאתם על רחבת הריקודים – נסו לשכוח את הצעד הבא. פשוט תהיו.
שם קורה הקסם.